מי שראה את ר' יצחק דוד, כבר לא היה צריך ללמוד את הפירוש למילים "ואני תפילה" (תהלים קט, ד). בעצם מציאותו היווה פירוש חי. ה"אני" של ר' יצחק דוד היה התפילה. אצלו היתה התפילה "תפילה לקל חיי'' (תהלים מב, ט), התפילה להשי"ת היא החיים. רובן של שעות היום עסק בה...

(שער ראשון - עמודא דצלותא)

הלב: שלו הכיל את כולם, את הכל. יהודי צריך עזרה? הוא שם. יהודי בצרה? מוכרחים לעזור לו. יהודי רעב? הוא ידאג שישבע. עצב? יתאמץ להעלות חיוך על פניו. הוא נותן עיניו וליבו להיות מיצר עם כל אחד ואחד מישראל. כשהוא שמע שמישהו זקוק למשהו, ממש לא ידע מנוח...

(שער שלישי - איש החסד)

בצמאונו

לקירבת ה' ובגעגועיו העצומים לטהרה ולשלמות ראה רי"ד בצדיקים ובעובדי ה', קטנים וגדולים כאחד. את מקור חיותו העיקרי. התקשר אליהם באהבה גדולה, וינק חיות מהם, מדיבוריהם ומהנהגותיהם, עד שדמויותיהם הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו ומעולמו הפנימי...

(שער חמישי - מתאבק בעפר רגליהם)